|
מסיכות 
עד דלא ידע - עד דלא ידע בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", זהו מצב המציין את גמר התיקון של כל הרצונות. בנקודה זו האדם אינו זקוק יותר לבדיקות ובירורים ביחס לאופן השימוש ברצון שלו. האדם שהגיע למצב המתוקן אינו מבחין עוד בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי".
"חַיָּב אִינִיש לְבַסּוּמֵי בְּפוּרַיָּא, עַד דְּלָא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּך מָרְדְּכַי."
אדם חייב לשתות לשכרה בפורים, עד שהוא לא יבדיל בין המן הארור למרדכי המבורך. (מסכת מגילה ז' עמוד א', שולחן ערוך - אורח חיים תרצ"ה ב)
כיצד אובדן הבהירות השכלית יכול בכלל להביא אדם לבהירות רוחנית?
כיצד עוזר האלכוהול לחוות את הרעיון הזה, שהעולם הוא טוב ושהכול נעשה לטובה?
בני האדם צופים בעולם מתוך נקודת מבט מוגבלת, כשהמציאות האמיתית היא, שהאלוהים והיקום הם אינסופיים. אבל, מכיוון שאנו קשורים לעולם פיסי בר חלוף בגופותינו, אנחנו נאלצים לחיות עם האשליה של סופיות ומוגבלות העולם.
לאחר שאנחנו שותים, נחלשת ממילא תחושת הביטחון בחושים הפיסיים שלנו - אז משתחררת הנשמה מכבלי המגבלות הגופניות ויכולה לחוש באחדות היקום , האלוהים או האנרגיה הקוסמית (איך שתקראו לזה..) שמאפייניה הם אהבה, ושמחה.
השתייה היא הזדמנות להפחית את המגבלות הגופניות, אשר מונעות אותנו מלראות את התמונה הרחבה בבהירות יתרה.
המסר של פורים הוא, שאף על פי שקשה לראות אותו – אלוהים (מלאכים שומרים, יישויות אור ועוד) נמצאים איתנו כאן בעולם בכל רגע ורגע. אפילו כשהדברים נראים גרוע, אפילו כשאנחנו סובלים, באופן כלשהו הכול לטובה - משום שמאחורי הקלעים, האירועים והדרך, הכול תמיד קורה לטובתנו הגבוהה ביותר.
כך נוכל להבין את משמעות האמירה: "לשתות, עד שלא מבדילים בין ארור המן לברוך מרדכי" - ההבדל בין "ארור" ל"ברוך" נובע רק מהראיה הצרה והמוגבלת שלנו. אבל, במציאות האינסופית, אין כל הבדל בין השניים. גם ה"רע" וגם ה"טוב" משמשים שניהם כנתיבים באותה דרך, שבסופו של דבר תוביל לטובה.
נקודה חביבה נוספת בנושא זה: הגימטרייא של "ארור המן" היא - 502 , הגימטרייא של "ברוך מרדכי" גם היא 502. בפורים אנחנו משתכרים עד שאנחנו כבר לא יכולים לעשות את החשבון...
ומיהדות לאינדיאנים: 
הטולטקים טוענים כי אנו שבויים בחלום, בני האדם חולמים כל הזמן. לפני שנולדנו יצרו בני האדם שחלמו לפנינו, חלום חיצוני גדול שנקרא לו חלום החברה או החלום של הפלנטה, זהו חלום משותף שמורכב מביליוני חלומות אישיים קטנים יותר, שביחד יוצרים חלומות של משפחה, של קהילה, חלום של עיר, חלום של ארץ ולבסוף חלום של האנושות כולה.
החלום של הפלנטה כולל את כל חוקי החברה וכלליה, אמונותיה, הדתות שלה, תרבויות ואורחות חיים שונים, ממשלות, בתי ספר, אירועים חברתיים והחופשות.
אנו נולדים עם היכולת ללמוד איך לחלום ובני אדם שחיו לפנינו מלמדים אותנו לחלום באופן בו החברה חולמת.
אדם חדש נולד, אנו לוכדים את תשומת ליבו ומציגים בפני תודעתו כללים אלו, החלום החיצוני משתמש באבא, באמא, בבית הספר, במדינה ובדת כדי ללמד אותנו איך לחלום.
באמצעות השימוש בתשומת הלב למדנו מציאות שלמה, חלום שלם. למדנו איך להתנהג בחברה, במה להאמין ובמה לא, מה מקובל ומה לא, מה יפה ומה מכוער, מה נכון ומה לא נכון. ואנו מסכימים לקלוט מכולם מסביב את המידע לגבי מי אנחנו ומה אנחנו.
הסובבים אותנו מהווים לנו מראות מעוותות לגבי המציאות, ילדים מאמינים לכל מה שהמבוגרים אומרים, הם מסכימים איתם, מקבלים את דבריהם עד שהאמונה במי שהם, שולטת בכל חלום החיים שלהם. ילדים מקבלים עונשים ופרסים שגורמים לביות ולאילוף התודעה שלהם. הם הופכים להעתק האמונות של אמא, האמונות של אבא, האמונות של החברה ושל הדת.
אמונה זו הופכת לספר חוקים פנימי ששולט בחלום האישי שלנו, הוא כה רב עוצמה שגם אם אנחנו מבינים שהוא כוזב, אנו חשים באשמה ובבושה המתעוררות בנו כאשר אנו פועלים בניגוד לכללים שבו. במערכת אמונות זו שמעולם לא בחרנו להאמין להן (תוכנתנו אליהן) טמונה עוצמה כל כך רבה, שגם כשאנחנו נחשפים למושגים חדשים ומנסים להחליט בעצמנו, אנו מגלים שהן עדיין מושלות בחיינו.
משום כך אנחנו זקוקים למידה רבה של אומץ כדי לקרוא תיגר על האמונות שלנו, מכיוון שאנו יודעים שלא בחרנו בכל אותן אמונות, האמת היא שהסכמנו עם כולן.
מכיוון שחלום הפלנטה נשלט ע"י פחד, דראמות רגשיות, סבל, חוסר צדק, אלימות ומלחמה, סביר להניח שגם החלום האישי שלנו מורכב מאותם חומרים. אם תחשבו על הגיהנום כמצב תודעה הרי שהוא נמצא סביבנו, אנו חווים כעסים, פחדים, צרות עין, כאב וסבל, אנו כבר חיים בחלום של גיהנום.
החדשות הטובות הן שאיננו חייבים לחלום חלום בלהות, אפשר להינות מחלום נעים.
האמת היא שקשה לנו לראות את האמת, היופי, האהבה, רק בגלל אותן אמונות שקריות שמהוות ערפל מול עינינו, בגלל ערפל זה איננו יכולים לראות מי אנחנו באמת, איננו יכולים לראות שאנחנו חופשיים.
מודל המושלמות שתוכנת במוחנו ע"י החלום החיצוני, גורם לנו לדחייה עצמית, מידת הדחייה העצמית תלויה במידת היעילות שבה קלקלו את הכנות והאמיתיות שלנו.
אנו חשים מזויפים, מתוסכלים ולא אמיתיים, אנו מתיימרים להיות מי שאיננו, וכדי למנוע מאחרים להבחין בזיוף אנו עוטים מסיכות חברתיות ומסתתרים מאחוריהם. אנו פוחדים שמא מישהו אחר יבחין בכך שאיננו מה שאנו מתיימרים להיות (כמובן עפ"י מה שתכנתו אותנו). בנוסף אנחנו שופטים אחרים על פי דימוי המושלמות שלנו, וכמובן שהם אינם יכולים למלא אחרי הציפיות שלנו.
בני האדם מענישים את עצמם בלי סוף על כך שאינם מה שהם מאמינים שעליהם להיות, קיים בנו צורך להיות אהובים ורצויים ע"י אחרים, אך איננו יכולים לקבל ולאהוב את עצמנו. ככל שיש בנו יותר אהבה עצמית אנו חווים פחות התעללות עצמית. התעללות עצמית נובעת מדחייה עצמית, ודחייה עצמית נובעת מדימוי שיש לנו על המושלמות, ולעולם איננו מצליחים לעמוד באידיאל הזה. הדימוי על המושלמות הוא הסיבה לדחייה העצמית שלנו, זו הסיבה שאיננו מקבלים את עצמנו כפי שאנחנו, ולכך שאיננו מקבלים אחרים כפי שהם.
מה עושים ?
שותים מספר כוסות יין, שמחים עד לב השמיים ואוהבים...
ובאופן מעשי - לטולטקים ישנה דרך שנקראת ארבע ההסכמות, ארבע ההסכמות הן כלי להתמרה שמראה לכם כיצד תוכלו להפסיק לשפוט, בעיקר את עצמכם, ואיך תתחילו ליישם דרך חיים חדשה. הן מובילות אתכם לשים קץ לאשם, לבושה ולדחייה עצמית. הן מסייעות לכם לשבור את ההסכמות המגבילות את ביטוי היצירתיות שלכם, ולהחליפן בהסכמות חדשות המקלות עליכם להביע את אהבתכם.
בעזרת ארבע הסכמות תוכלו ללמוד איך לרפא את הגוף הרגשי שלכם, תשתמשו בו כדי לשנות את מערכת האמונות שלכם וליצור מערכת אמונות חדשות .
ארבע ההסכמות:
- היזהרו בדיבורכם.
דברו ביושרה, אמרו רק את אשר על לבכם. הימנעו מלדבר סרה בעצמכם, או להלך רכיל על הזולת. השתמשו בעוצמת המילה בכיוון של האמת והאהבה.
- אל תתייחסו לשום דבר באופן אישי.
הזולת אינו עושה דבר בגללכם, מה שאחרים אומרים או עושים הוא הקרנת המציאות שלהם. כאשר אתם חסינים בפני דעותיהם ומעשיהם של האחרים אינכם נעשים לקורבנות של סבל מיותר.
- אל תניחו הנחות.
מצאו את האומץ להציג שאלות ולהביע את מה שאתם רוצים באמת. תקשרו עם האחרים בבהירות רבה ככל הניתן כדי למנוע אי הבנות, צער ודרמה. בעזרת ההסכמה הזאת לבדה תוכלו לשנות את חייכם לחלוטין.
- עשו תמיד כמיטב יכולתכם.
מיטב יכולתכם משתנה מרגע לרגע, היא משתנה כשאתם בריאים לעומת מה שהיא כאשר אתם חולים. בכל נסיבות שהן פשוט עשו כמיטב יכולתכם, כך תמנעו שיפוט עצמי, אשמה, התעללות עצמית וחרטה.
מקורות: ארבע ההסכמות/ דון מיגל רואיס 
שיהיה לנו פורים שמח ומבדח, עם מסיכה או בלי, והעיקר עם הרבה שמחה ואהבה.
|
