סיקרה וכתבה: ענת קלו לברון ל- Coachletter.
כל כך הרבה מידע זרם ביומיים המרגשים שד"ר דיפאק צ'ופרה חלק עמנו שקשה לבחור מאיפה להתחיל. אולי דווקא מהמשקפיים האדומים המנצנצים ההורסים שלו, או מנעלי ההתעמלות האדומות לא פחות. ואולי מ-1500 האנשים שהיו בערב הראשון, ביניהם שחקנים, משוררים, הרבה מאמנים וכל אותם אנשים שרצו לגעת באיש והאגדה, שמטיף לחיים רגועים ונינוחים, נטולי אגו ואחיזה עם התמסרות מוחלטת ללא נודע וציפייה לאינסוף האפשרויות שעשויות להגיע מתוכו. מהתבוננות בתמונות, קשה להאמין שצ'ופרה אכן היה בארץ, חף מכל אגו וכל גינונים, עשה איתנו מדיטציה, ישב מולנו על המדרגות, הצחיק אותנו, חלק עימנו את חוכמתו, עמד במשך שעות וחתם לנו על ספרים. כמו ישראלים טובים, הצלחנו להפיק ממנו את המרב, ועם נדיבות ונכונות כמו שלו, זה גם ממש לא היה קשה.
את הרצאותיו תיבל צ'ופרה בסיפורים אישיים, ציטוטים של אנשים אותם הוא מעריך והקראת שירים מרגשים ומתאימים לתוכן. חלקם סופים וחלקם לא. אחד הסיפורים המרגשים ביותר היה הסיפור על מותו של אביו.
"אבא שלי היה קרדיולוג בן 85 וחצי. הוא היה אדם יוצא דופן רוחני ומודע. למרות גילו הוא עדיין עבד, טיפל בחולים ולימד רפואה. בערב יום מותו הוא אמר לאמא שלי, 'הזמן שלי הגיע, אני עומד לעזוב, מסרי את אהבתי לילדיי', עצם את עיניו ומת תוך כדי מדיטציה, דבר אשר נחשב בדת שלנו כדרך מאוד מכובדת למות". מיד עם קבלת ההודעה טסו דיפאק ואחיו להודו כדי להשתתף בטקס מסורתי בו בניו של המת שוטפים את הגופה, שורפים אותה ויום לאחר מכן מפזרים את האפר שלה בנהר הגנגה במקום הנקרא הרידוואר - הדלת לאלוהים.
"נסענו אחי, אני והבן של אחי. בדרך אחי אומר לבנו: 'אתה יודע, כשאני אמות, אתה לא חייב לעשות את הטקס הזה. לי לא משנה איפה תפזר את האפר שלי', והתחלנו לפתח שיחה. לכל אחד מאיתנו היה רעיון איפה אפשר לפזר את האפר. היה לנו כיף. חגגנו את המעבר של אבא שלי, שחי חיים נפלאים והעניק לכולנו השראה עצומה.
"כשהגענו, קיבל את פנינו כוהן דת. הוא שאל מספר שאלות שעזרו לו לזהות באיזו משפחה מדובר, ירד למרתף וחזר עם מחברת המשפחה. כשהתחלנו לדפדף, מצאנו מכתב שאבא שלנו כתב לנו כשהוא הביא את האפר של אביו, המשכנו לדפדף ומצאנו מה שסבא שלנו כתב לאבא שלנו כשהוא הביא את האפר של אבא שלו. שאלתי את הכוהן, עד לאן מגיע התיעוד הזה, והכומר ענה שעד לימיו של אלכסנדר הגדול. עד ל-330 לפני הספירה".
"התחלתי לחשב. יש לנו שני הורים, 4 סבים, 8 סבא-רבות. אם נלך אחורה 50 דורות נגלה שטריליון אנשים הביאו כל אחד מאיתנו לכאן. תחשבו על זה שאם למישהו מטריליון האלה לא היה חשק, לא היינו פה. וזה רק 50 דורות. סטטיסטית, ההסתברות שאנחנו כאן שואפת לאפס. האם זו טעות, האם במקרה היקום קיים? יש אסכולה הטוענת שכן, זו איזושהי טעות, ומה היה לפני המפץ הגדול? לא היה. מה שהיה לפני תחילת הזמן הוא גם שיהיה אחרי הסוף.
אבל יש גם אסכולה חדשה, שאומרת שלכל מה שאנו קוראים טעות או מקריות, הוא למעשה סינכרוניזציה.
כוהן הדת המשיך ואמר: "יום אחד הילדים שלך יביאו את האפר שלך לכאן וגם הם יקראו...." באותו רגע התיישבנו אני ואחי וכתבנו מכתבים לילדים שלנו ולילדים של הילדים שלנו שעוד לא נולדו. מעניין היה לראות איך שינינו את דעתנו. פתאום ראינו את התמונה מפרספקטיבה אחרת, הסתכלנו על הדברים מחוץ לזמן ולמרחב שלהם. באותו הרגע התחיל להיכתב ספר הסודות, מתוכו ברצוני להציג בפניכם היום 15 תובנות שאם תצליחו ליישם אפילו רק אחת מהן תחוו רגעי הארה.
1. קיימים מימדים נסתרים מחוץ לקיום שלנו – מימדים אלו נמצאים ב"אי הרצף" מקום הימצאו של עולם הכוונה. כשאני מבקש מכם לדמיין את השמש שוקעת, ברקים בשמים, ורד אדום או טעם של מאכל אהוב עליכם, אתם מצליחים לראות את התמונות, להרגיש אותן במוחכם, אבל אם הייתי נכנס למוח שלכם, האם הייתי מוצא בו את התמונה? לא. הייתי מוצא מקום חשוך כמו המערה הכי אפלה. אז איפה התמונה? בדיוק איפה שאתם ואיפה שאני, במודעות שלנו. זה נראה כאילו אני בחוץ, אבל בעצם אני בתוך התודעה שלכם. כל חוויה שמתרחשת בדמיון שלכם ובעולם החיצוני לכם מתרחשת למעשה בתודעה שלכם. אין לה מקום, או זמן, לא התחלה ולא סוף, היא אינסופית. הדרך להיכנס למימד הזה היא לשאול את הלב שלכם בכל בוקר: 'מי אני ומה אני רוצה?' ואז תקשיבו. אל תחפשו את התשובה, רק תשאלו את השאלה ותנו לזה להיות, תחיו עם השאלה בלי לחפש את התשובה, פשוט תזרמו עם התשובה.
2. אני לא בעולם, העולם נמצא בי – כל העולם קיים בתוכנו, בתודעה שלנו. אנחנו הופכים את העולם למשהו מוחשי. התרגול הוא פשוט. כשאני מסתכל על משהו, אני אומר: 'הוא בתוכי'. אין בחוץ, אין הפרדה בין המתבונן לבין הדבר שהוא מתבונן בו. כשתגידו את זה לעצמכם, תתאהבו בעולם והעולם יגלה את עצמו.
3. ישנן ארבע דרכים להגיע להארה: הוויה, הרגשה, חשיבה ועשייה. ההוויה – זו המדיטציה. הרגש היחידי שכולנו מחפשים הוא אהבה. חשיבה היא שאלת שאלות ועשייה היא הדרך לאייך עושים. ארבע הדרכים הללו נקראות ארבע היוגות. היוגה של ההוויה נקראת ראג'ה יוגה, היוגה של הרגש נקראת יוגת האהבה היוגה של החשיבה היא היוגה של האינטלקט, ויוגת העשייה היא הקרמה יוגה – כל מה שאני עושה, כל מחשבה, נשימה, היא תנועה שבאה והולכת לאינסופי. כשאנחנו כותבים ספר, אלוהים כותב את הספר, זה לא אנחנו. זה נעשה דרכנו. להזיז את האגו מהדרך, לעשות כל מה שצריך לעשות ולהשאיר את השאר לתוצאות, לאי הוודאות.
4. ההגשמה נובעת מתוכנו. זה נחמד שיש כסף אבל הוא לא גורם אושר. נשק לא באמת גורם לביטחון. בסופו של דבר ההגשמה האולטימטיבית היא היצירתיות של הנשמה והתודעה שלנו. אם יש מדד אחד להגשמה הוא עד כמה יצירתיים אנחנו בחיינו. אין שום מצב שאין לו פתרון יצירתי. אם יש דבר אחד אותו אנו ו צריכים לנסות להבין זה המכניזם של היצירתיות.
5. סבל הוא תוצאה של אי ידיעת הטבע האמיתי של המציאות. אנשים סובלים מחמש סיבות: אי הידיעה של טבע עצמם, היאחזות בדברים שחולפים, פחד מדברים שחולפים, הזדהות עם האגו והפחד ממוות. אין דבר כזה עצמי נפרד. הגוף שלי הוא גלגול של גופים אחרים, המחשבות שלי ממחזרות אינפורמציה, הרגשות שלי הן אנרגיה ממוחזרת. אני בונה את הזהות שלי על ידי הזדהות עם גורמים חיצוניים (סמלי סטטוס למיניהם), אז איפה אני? זה האגו שממחזר מערכות יחסים. איפה אני, אני הרבה יותר עמוק, הנשמה שלי משקפת את כל הנשמות. כשאנחנו מגיעים לתודעה שמאחורי המחשבות, אנחנו מגיעים לאותה תודעה כמו של כולם, ואז אנחנו מתמלאים בחמלה. אנחנו שמחים שאחרים שמחים, יש לנו שלווה ורוגע.
6. מודעות ללא-בחירה היא המפתח להתפתחות – עצמו את העיניים ושאלו את עצמכם מה זה בשבילי חברה שעברה טרנספורמציה. עכשיו שאלו את עצמכם מה אני צריך לעשות או להיות במטרה להתאים לחברה כזו. תהיו מודעים למי מקשיב, הניסיון הזה הוא מודעות ללא-בחירה. אין התמכרות והיאחזות - יש חזון והוויה.
7. העולם הוא מראה. כל מצב, כל מערכת יחסים, היא השתקפות של מה שקורה בנשמה שלנו. אין פשרות, אלו שאנחנו אוהבים ואלה שאנחנו לא אוהבים הם השתקפות של עצמנו. אנחנו אוהבים את מי שיש לו תכונות שיש לנו, ואנחנו רוצים שיהיה לנו יותר מהן. אנחנו מוטרדים על ידי אנשים שיש להן תכונות שאנו מתכחשים לקיומן בעצמנו. כולן מראות שלנו. השתקפות זו של מערכות יחסים היא המפתח להתפתחותנו. אנחנו לא רואים בעצמנו מה שאחרים יכולים לראות בנו. אם הייתם טובים כל הזמן הייתם משעממים. להיות בעל תכונות שליליות אין משמעו להיות פגום אלא להיות שלם. הנשמה שלנו היא חוטאת וקדושה באותו זמן. להיות שלם זה להחיל את שני הצדדים אם תקבל את זה בעצמך תקבל גם את האחר. ההתנהגות של כל אחד בסביבה שלי היא באחריותי.
8. הרשע אינו האויב שלנו – הרשע הוא ההשתקפות של הצל הקולקטיבי שלנו. יש לנו את הדחף היצירתי ואת הדחף האפל וההרסני. למה יש צל? כי אנחנו ניצבים באור. אם אין צל, זה אומר שאנחנו עומדים בחשכה. זה הצד בכם שאתם מתביישים בו, שהוא סודי, שאתם חושבים שאם אנשים ידעו עליו הם יחשבו עליכם דברים רעים, לכן אנחנו מחביאים אותו. הצל צץ כשאנחנו כובשים ומתעלמים מתשוקותינו, הוא מנסה להביך אותנו והוא מקרין את עצמו דרך הרוע. איך מתמודדים עם הצל? איך משתמשים באנרגיה שלו? כתבו כל מה שאתם מתביישים בו הביאו אותו למודעות ואמרו אני מתבייש בזה וזה בסדר. כשאנחנו מחבקים את הצל וחולקים אותו עם אחרים, כבר אין לו כוח. הדרך היחידה להתגבר עליו היא לקבל אותו ולהיות בקשר איתו.
9. אנחנו רב מימדיים. כשהמודעות שלנו מתפתחת, המציאות משתנה גם היא. אם נצייר מפה של התודעה, נגלה שרובנו חיים בשלושה מצבים של התודעה; ערות, שינה וחלימה. המציאות, מצבי הרוח הרגשות ומערכות היחסים, כולם משתנים בהתאם למצבי התודעה השונים. המצב הרביעי הוא המודעות לנשמה בזמן התבוננות. ככל שאתה מודע יותר לנשמתך בזמן התבוננות, אתה נוכח יותר לנשמתך. ככל שתהיו מודעים יותר למתבונן, תהיה יותר נוכחות לנשמה שלכם. זה פותח חלון לרמה נוספת של מודעות. המודעות הקוסמית, כשאתם מתבוננים במחשבה, הרוח ערה לחלוטין. אנחנו יכולים לומר לעצמנו: 'בסופו של יום אני אהיה נוכח לחלומותיי', ובכך נפתח חלון למצב אחר של תודעה- תודעה קוסמית.
10. המוות הוא הכרטיס לחיים. המוות והחיים קורים כאן ועכשיו, התאים בגופנו מתים ונולדים מחדש כל הזמן. זהו האמצעי לטרנספורמציה. האדם הזה צריך למות כדי לעבור לרמה הבאה של הבריאה, הילד צריך למות כדי שהמתבגר יוולד, והמתבגר צריך למות כדי שהאיש יוולד. מוות וחיים רוקדים ביחד כל הזמן. תנו לעבר למות עכשיו, אם תתנו לו למות אתם בשדה האפשרויות האינסופיות.
11. הזמן היחיד שקיים הוא עכשיו. העבר כבר לא קיים, העתיד עוד לא הגיע. קומו כל יום ותשאלו: מה צריך למות היום כדי שאני אעבור לרמה הבאה שלי? כל יום קצת מוות וקצת לידה מחדש.
12. היקום חושב דרכנו אם אנחנו מאפשרים לו את זה. כשהנכדה שלי הייתה בת ארבע וחצי, טיילתי איתה בערב על שפת הים. תוך כדי הליכה אמרתי לה: "טרה אני אוהב אותך". היא שאלה אות:י "כמה?" אמרתי לה "יותר מהכוכבים. "למה?" היא המשיכה לשאול. "בגלל שבאת מהכוכבים והירח. הגוף שלך עשוי מאור, האנרגיה של הכוכבים והשמש הם האוכל שאנחנו אוכלים, כל הפרות והירקות באים ונוצרים מהאור. את נוצרת מהשמש והירח והכוכבים וגם העיניים שלך נוצרו מאור הכוכבים, את יודעת למה? כי הם רצו לראות את עצמם. אנחנו העיניים והאוזניים שהיקום משתמש בהם כדי לראות ולשמוע בעצמו."
13. החופש מצריך שינוי בזהות – ברמה עמוקה אתה לא אדם, אדם הוא שיטת התנהגות שחולפת.
14. הכוונה יוצרת את ההגשמה שלה. הסוד הוא הרבה יותר עמוק מ'הסוד'. הכוונה מארגנת את ההגשמה שלה, ואם אפשר לרתום אותה, היא תיצור קפיצות קוונטיות ותציג מציאות שונה לגמרי. מדברים המון על 'הסוד' אבל הסוד הוא הרבה יותר עמוק. כשהפרפר נוצר בתוך הגולם, בשלב מסוים הזחל מתחיל לאכול יותר ממה שהוא צריך, הגוף של הזחל מתחיל למות, אבל בתוך הגוף יש כמה תאים שביולוגים קוראים להם תאים מדמיינים. תאים אלו הם מדמיינים משהו אחר לגמרי, הם יוצרים קשר אחד עם השני וביחד הם משתמשים בתאים המתים בתור המזון שלהם. אחרי זמן מה קורה הקסם, ונוצר יצור חדש, שהכל בו שונה: לב אחר, עיניים אחרות, כנפיים אחרות. זו קפיצה קוונטית ביצירתיות שבטבע. אני מאמין שכאן, בחדר הזה, אנחנו קבוצה של תאים מדמיינים, אנחנו כאן כי יש לנו ערגה ליצירה חדשה. אנחנו תודעה חדשה שמתעוררת ומתחברת.
15. המטרה היחידה היא הארה – ליצור עולם שבו מסה קריטית של אנשים שבאמת חווים את כל זה.
